איזון נוזלים ואלקטרוליטים ד " ר ורד דביר

הקדמה איזון הנוזלים והאלקטרוליטים חשוב לבריאותו ובטיחותו של החולה המנותח הנוזלים והאלקטרוליטים בעלי תפקיד חשוב ב : שמירת המוסטזיס העברת חמצן ומוצרי מזון לתא הוצאת חומרי פסולת שמירת טמפרטורה העברת אות חשמלי פיזור המים בגוף כיווץ השריר יצירת ATP שמירת מאזן חומצה בסיס חוסר איזון עלול להתפתח במהירות בחולה המנותח עקב גורמים פרהאופרטיבים ( הגבלת מים ומזון ) איבוד נוזלים במהלך הניתוח החולה המנותח אינו מסוגל לתקן את חוסר האיזון ולכן חשוב הניטור במהלך הניתוח.

נוזלי הגוף האדם הבוגר (ADULT) – 60% מים ( תלות בגיל, מין ומסת גוף ) ב 2 קצוות הגיל, המבוגרים והצעירים ביותר : סיכון גבוה להפרעה באיזון הנוזלים במסת שריר יותר מים מאשר באותה מסה של שומן פיזור המים בגוף הינו בשני מדורים : אינטרצלולר -ICF ואקסטרצלולרי ECF ICF מהווה 70% מכלל נוזלי הגוף ECI כולל בתוכו פלזמה, נוזלים אקסטרהצלולרים, נוזלים ב GI ונוזלים מה ECF

FLUID SPACING מושג המגדיר את פיזור הנוזלים בגוף First Spacing – הפיזור התקין במדור התוך תאי והחוץ תאי Second Spacing- עודף נוזל Edema Third Spacing- הצטברות נוזל באיזור שבמצב תקין הוא ללא נוזל, התוצאה חסר נוזל במדור החוץ תאי

אלקטרוליטים נמצאים בתוך התא ומחוצה לו בריכוזים שונים כשהם במים נמצאים במצב יוני ויכולים להעביר זרם חשמלי יון חיובי – קטיון, יון שלילי – אניון הקטיון העקרי התוך תאי - אשלגן, החוץ תאי – נתרן האניון העיקרי התוך תאי – פוספט החוץ תאי - כלור הנוזלים והאלקטרוליטים נעים בין המדורים לצורך מאזן חומצה בסיס, אוקסיגנציה, תגובה לטיפול תרופתי ועוד.

תנועת אלקטרוליטים דיפוזיה – מעבר מולקולות מריכוז גבוה לריכוז נמוך עד השוואת ריכוזים מעבר אקטיבי – מעבר מולקולות דרך ממברנה מריכוז נמוך לריכוז גבוה ( ע " י שימוש באנרגיה ) כדוגמת משאבת נתרן אשלגן אוסמוזה – תנועת נוזל דרך ממברנה מתמיסה בעלת ריכוז נמוך לתמיסה בעלת ריכוז גבוה. הממברנה אינה מאפשרת מעבר מולקולות. אוסמולריות – ריכוז תמיסה במיליאוסמוליטים לכל ק " ג מים. תמיסה איזוטונית תמיסה היפוטונית תמיסה היפרטונית

בטרם הניתוח הערכת החולה וזיהוי גורמי הסיכון לחוסר איזון של נוזלים ואלקטרוליטים לקיחת בדיקת דם המאפשרת הערכת ריכוז האלקטרוליטים בדם ותיקונם לפני הניתוח. פרוצדורת דיאגנוסטיות המחייבות מתן יוד תוך ורידי יכולות ליצור osmotic diuresis מתן תרופות כמו משתנים או סטרואידים משפיע על הפרשת המים והאלקטרוליטים לדוגמא : פוסיד מתן חוקנים, זונדות מנקזות הגבלת נוזלים לפני ניתוח מונעת בחילה הקאה ואספירציה

חסר בנפח הנוזלים הבעיה העיקרית הקשורה לחוסר איזון בנוזלים ובאלקטרוליטים במהלך הניתוח היא חסר בנפח הנוזל - DFV וחסר באשלגן DFV זהו חוסר איזון בנוזלים איזוטונים הקשורים לירידה בנפח אינטרווסקולרי, אינטרסציאלי או אינטרצלולרי מנותחים זקנים או ילדים קטנים מושפעים במהירות מדימום, איבוד נוזל עקב חום או הזעה, איבוד נוזל ל third space עקב חסימת מעי, החזר לא תואם לכמות שהחולה איבד. ועוד סיבות מתן תמיסה איזוטונית כמו רינגר לקטט במהלך הניתוח יכול לתקן את האיבוד ההשפעה של איבוד נוזל בחולה מנותח תלויה בכמות הנוזל ובמהירות בה איבד אותו

הנתרן קטיון עקרי ב ECF בעל תפקיד חשוב בשמירת האוסמולריות ואיזון המים ב ECF בעל תפקיד בשמירת מאזן חומצה בסיס משאבת נתרן אשלגן בעלת תפקיד חיונית בפעילות עצב שריר היפונטרמיה מתחת ל 135 הפרשת נתרן עקב טיפול במשתן איבוד נתרן דרך מערכת העיכול איבוד נתרן ל third space Dilutional hyponatremia ועודף נוזלים בחולים אשר עוברים TURP

אשלגן הקטיון העיקרי התוך תאי האשלגן נחוץ לכיווץ שריר שלד, ( שריר משורטט ) ושריר חלק האשלגן נחוץ לכיווץ הלב ולתנועות פריסטלטיות של מערכת העיכול תפקיד בשמירת מאזן חומצה בסיס תפקיד חשוב במעבר אות חשמלי

היפוקלמיה אשלגן מתחת ל 3.5 יכולה להתרחש במהלך ניתוח עקב טיפול במשתנים או שאיבת כמות גדולה של נוזלי גוף סימפטומים כוללים : דיסארטימיה, הפרעות הולכה חולשת שריר איליוס פרליטי ( הרחבת לולאות מעי ) אצירת שתן טיפול IV – כאשר החסר חמור ויש תופעות קרדיווסקולריות מתן בוריד פריפרי יוכל לגרום לפלביטיס יש צורך בניטור צמוד

היפרקלמיה אשלגן מעל 5 גורמים : מתן עירוי דם מסיבי ירידה בהפרשת אשלגן עקב היפוולמיה או אי ספיקת כליות יציאת אשלגן ל ECF עקב אצידוסיס כוויות, פגיעות מעיכה תרופות כגון סקולין סימפטומים כוללים : חולשה פראסטזיות בגפים דיסארטמיה, חסם לבבי, אסיסטולה נפיחות בטנית טיפול – מתן קלציום גלוקונט, מתן סודיום ביקרבונט או אינסולין + גלוקוז